אמא'לה קרעים וחתכים בלידה!

קרעים וחתכים בלידה

בסדנת התמודדות עם פחדים לפני לידה שאני מעבירה, אחד הפחדים הכי בולטים בסדנא, שתמיד ידברו עליו יהיה הפחד מקרעים ותפרים. נשים בהריון ראשון שעוד לא חוו לידה מצמררות מהמחשבה על חתך באיזור הזה של הגוף, ונשים שסבלו מהתפרים אחרי לידה יעשו הכל כדי לא לחוות את זה שוב.

כן, אין ספק שאחרי כל היופי והאופוריה של הלידה, למרות ההתרגשות העצומה מהתינוק או התינוקת החדשה שהגיעה לעולם, הכאבים שמלווים את היולדת במידה והיה צריך לתפור את אזור הפירינאום והפות מקשים מאוד.

אז כמו תמיד, בואו נתחיל בלהבין מה קורה שם –

רצפת האגן (שהיא לא ממש רצפה, יותר דומה לערסל)  אוספת את האגן שלנו, כאשר אצל נשים רצפת האגן מחזיקה את כל מערך חיץ הנקבים הכולל 3 פתחים (פי הטבעת, פתח הנרתיק ופתח השופכה). סביב כל הנקבים האלו ישנם שרירים טבעתיים שמשפיעים על התנועתיות ועל השליטה בסוגרים. אזור הפירינאום הוא בעצם הדופן התחתון של הפות שמהווה הדופן העליון של פי הטבעת. באזור הזה יש למעשה את עיקר המתיחה והלחץ בזמן יציאת ראש התינוק לאוויר העולם.

במהלך הלידה, מה שלמעשה נפתח ומתרחב הוא צוואר הרחם. זהו איבר פנימי יחסית, והוא אינו משפיע על רוחב תעלת הלידה (הפות עצמו). רק לקראת שלב הלחיצות בהם ראש התינוק קרוב לפתח תעלת הלידה ישנה התרחבות מסוימת של אזור הפירינאום על מנת לאפשר לתינוק לעבור דרכו ולהיוולד.

אז למה יש קרעים בתהליך הלידה?

קרעים יכולים להיווצר מכמה סיבות. הפות והפירינאום למעשה עשויים רקמת עור ( תאי אפיתל). עור הוא אלסטי מטבעו, ויכול להימתח, אולם כמו כל דבר בגוף שלנו, כל אחת היא קצת שונה. גנטיקה, גיל, הרגלים (כמו למשל עישון או פעילות גופנית) ואפילו הקפדה על שתיית מים כדי לשמור על האלסטיות של העור משפיעה על מידת המתיחה של העור ועל כמה הוא פגיע יותר או נמתח טוב יותר.

בנוסף, מהלך הלידה עצמו גם יכול להשפיע על היווצרות קרעים בעור. ראש של תינוק שנלחץ לאורך זמן כנגד הפירינאום, , מצג OP של ראש התינוק (פונה לכיוון השני), התערבות חיצונית של מיילדת (שלעיתים נחוצה וחשובה ולעיתים פחות), תנוחת הלידה, הקצב שבו יצא הראש דרך תעלת הלידה (לעיתים הראש נדחף החוצה בציר מהיר וחזק מאוד) ועוד.

קרעים כאלו יכולים להיות קטנים ושטחיים, ולא תמיד מחייבים תפירה. ככל שהם מדממים ועמוקים יותר בבית החולים ימליצו על תפירה על מנת לעצור את הדימום ולהביא לאיחוי תקין של הקרע. במקרים מסוימים הקרעים עמוקים כל כך עד שמדובר למעשה בחתכים בשרירים עצמם (קרעים מדרגה 3-4) שעלולים לגרום לבעיה בשליטה בסוגרים בהמשך.

בנוסף, לעיתים המיילדת תחליט שעל מנת לעזור לראש התינוק לצאת עליה לבצע חתך חיץ (אפיזיוטומיה). זהו למעשה חתך מבוקר, שהיא תעשה באמצעות מספריים בזמן ציר על מנת להרחיב את פתח הנרתיק ולאפשר לתינוק לעבור דרכו. לעיתים זו הדרך הפשוטה ביותר לקדם את הלידה ולעיתים המיילדת תעריך שהיולדת עומדת להיקרע ותעדיף לעשות חתך מבוקר מאשר לתת לקרע "להתפרע".

חתך חיץ מחייב תפירה כמובן, ומדובר על החלמה לא נעימה כל כך למשך כשלושה שבועות. זה בהחלט לא רצוי, אבל זה עדיף על ניתוח קיסרי או סיבוך אחר חלילה, ומיילדות היום משתדלות מאוד להימנע מחתך חיץ אלא אם אין הכרח לזה.

איך אפשר להימנע מקרעים וחתכים בלידה?

כמו שהבנתן, אי אפשר באמת להבטיח ליולדת שלא יהיו לה קרעים וחתכים במהלך הלידה כי זה מושפע מהרבה גורמים שאין לנו בהכרח שליטה עליהם. בכל זאת, אפשר להיערך לקראת הלידה ולהכין את הגוף בשאיפה לצמצם את הסיכוי לקרעים וחתכים. הנה כמה דרכים שאני ממליצה עליהם:

  1. עיסוי פירינאום – אין ממש הוכחה שעיסוי פירינאום מונע קרעים וחתכים, אבל אי אפשר באמת להשוות את אותה האישה עם אותה הלידה פעם עם עיסוי ופעם בלי. הרעיון בעיסוי פירינאום הוא לא להרחיב את אותו, אלא קודם כל ליצור חיבור לתחושת הלחץ והמתיחה, שתשפר את האופן שבו את לוחצת ונושמת במהלך הציר. שנית, עיסוי מזרים יותר דם לאזור ובכך תורם להגביר את האלסטיות של העור. ניתן לעשות עיסוי החל משבוע 34, רצוי עם שמן שקדים או שמן קוקוס טבעי. בהדרגה להעלות את הלחץ המופעל בעיסוי ובכך לנסות להגביר את יכולת המתיחה של המקום. אם זה מכאיב או לא נעים, לא חייבים.
  2. חשבי על תנוחת הלידה שלך – לתנוחת הלידה השפעה על מידת הקרעים והחתכים שלך. במידה ואת מתכננת לידה ללא אפידורל, יהיו לך יותר תנוחות אפשריות לבחור מתוכן ברגע האמת. גם עם אפידורל ניתן להיות יצירתיות ועם מיילדת מאפשרת אפשר ללדת על הצד או בישיבת- כריעה.
  3. קופרסים חמים ואמבטיות אדים – חום ידוע כמרכך, וקומפרסים חמימים של מי קמומיל, לבנדר ושלל צמחים בעלי תכונות מרגיעות ומזינות את העור מאפשרים לאזור להיות רווי ומועשר. החום גם תורם להגברת זרימת הדם באזור שמשפר את אלסטיות העור. אמבטיות אדים הם דבר נהדר עבור הנרתיק, לקראת הלידה ניתן לשבת מעל האסלה בה הנחת קערה עם מים רותחים (בזהירות רבה) המושרים בהם עלי רוזמרין ולבנדר. מיילדות רבות מעדיפות דווקא את שיטת הקומפרסים ובמקום לשפוך שמן שקדים על הפירינאום הן מניחות רטיות חמות לקראת יציאת ראש התינוק ופשוט נותנות לחום לעשות את שלו (באופן אישי אוהבת את זה הרבה יותר מהשיטה של השמן שקדים).
  4. נשמי את התינוק שלך – אני לא יודעת כמה מכן מכירות את ההיסטוריה של הלידה המודרנית, אבל הרעיון של "לדחוף" את התינוק השתרש בעיקר לאחר המעבר של הלידות לבתי חולים ושימוש בחומרי אלחוש חזקים מאוד שטשטשו את היולדות וגרמו להן לרפיון מוחלט. גם היום בלידות עם אפידורל יש יולדות שחוות רפיון של שרירי רצפת האגן והתינוק נתקל בקושי מסויים להידחף מבעד לתעלת הלידה. יחד עם זאת, גם עם אפידורל, חשוב לזכור שהאמא לא דוחפת כלום – הרחם דוחף את התינוק החוצה, התינוק מפלס את דרכו החוצה, האמא – היא עוזרת לרפלקס פליטת התינוק בכך שהיא שומרת על נשימה נכונה ודריכות בשרירים. זה לא קל, וזה דורש אימון והכנה מראש, אבל יולדות שאני מלווה שהתאמנו על נשימות ציר חוו שלב צירי לחץ יחסית קצר ויעיל. ככל ששלב הלחיצות יהיה קל יותר, כך הסיכון לחתכים וקרעים יורד.
  5. הקשיבי לגופך ולמיילדת שלך –  לא תמיד פתיחה 10 משמעה שהגיע הזמן ללחוץ. צירי הלחץ שונים מצירי הלידה שמטרתם להביא לפתיחה מלאה של צוואר הרחם. אם הרחם עוד לא מוכן לזה, לחיצה ודחיפה שלך כנגד רצפת האגן רק תגרום נזק. במידה ואת ללא אפידורל, הקשיבי לגוף שלך, את תדעי מתי יש לך ציר ותוכלי ללחוץ או לנשום אותו בהתאם להרגשה שלך. במידה ואת עם אפידורל, המיילדת תנחה אותך מתי מתחיל ציר ומתי הוא נגמר, ובין הצירים תוכלי לנוח. הקשיבי להוראות שלה ולקצב שהיא מכתיבה לך (לעיתים גם יולדת ללא אפידורל חשוב שתקשיב להנחיות של המיילדת בגלל מנח של הראש או קצב מהיר מידי של יציאת הראש שעלול להוביל לקרעים וחתכים).
תפרים וחתכים בלידה

מה עושים אם בכל זאת נקרעת?

כאמור, יש חתכים וקרעים שטחיים שלא דורשים תפירה. זה מחלים מעצמו ולרוב כמעט לא מורגש מלבד צריבה קלה בעת מתן שתן.

במידה והמיילדת תחליט שנדרשת תפירה אז יגיע רופא או רופאה לתפור את המקום באמצעות תפרים נמסים. אם קיבלת אפידורל לא תרגישי את התפירה כלל, במידה וילדת ללא אלחוש תקבלי זריקת הרדמה מקומית על מנת שלא תרגישי דבר.

מה עושים כדי להקל על הכאבים?

אני ממליצה על שטיפות מרובות עם מים וסבון, זה גם חשוב כדי לשמור על המקום נקי ולהקטין סיכוי לזיהומים. יציאות בשירותים הם החלק היותר מאתגר בסיפור, אז רצוי פשוט לעשות פיפי בזמן מקלחת תוך כדי השפרצה של מים, זה עוזר להקל על הצריבה. כדי להקל על תפרים הקרובים לפי הטבעת אני ממליצה על מרככי צואה (ניתן לקבל במרשם רופא) או תוספת סיבים תזונתיים שגם עוזרים ליציאות רכות (בנפייבר, נורמלקס ודומיו).

אני גם ממליצה למרוח שמן או חומר סיכוך שיזין את העור, ירכך ויקל על תחושות העקצוץ והגירוד. אני אוהבת את השמן של בייבי טבע וגם מוכרת אותו אצלי בקליניקה, אבל כמובן שאפשר לבחור בכל שמן לתפרים אחרי לידה שאת אוהבת.

פדים קפואים של מגנזיום מאוד מקלים על הכאבים ועוזרים במקרה של נפיחות (גם טחורים!), ומשפרים את מהירות ההחלמה של האזור. אפשר להכין לבד – למהול 50 גר מלח אנגלי (מגנזיום) על 2 כוסות מים, להספיג פדים ולשמור בהקפאה. בכל פעם שאת מרגישה צורך להוציא פד מהמקפיא ולהניח בתחתונים. ניתן לרכוש גם פדים של מגנזיום מוכנים של בייבי טבע המתקררים מעצמם ברגע הפתיחה.

חשוב לנוח ולא לעמוד יותר מדי על מנת לא להפעיל עומס יתר על רצפת האגן, לשתות הרבה מים, לאכול ולישון כמה שניתן (קלי קלות עם תינוק/ת שהרגע נולדה, אני יודעת, אבל שמרי על עצמך כמה שיותר כדי שיהיה לך כוחות להעניק לתינוק/ת).

מה שהכי עוזר זה לזכור שזה יעבור! כן, זה יכול לקחת בין שלושה לשישה שבועות, אבל אצל רוב הנשים התפרים נמסים במהלך השלושה שבועות הראשונים והאזור מחלים עד 6-8 שבועות מהלידה. רצוי תמיד לקבוע תור אצל פיזיותרפיסטית של רצפת אגן כדי להעריך את המצב, לבדוק שאין פגיעה בתפקוד הסוגרים, בתפקוד המיני, שהרקמה הצטלקה יפה ושהכל ניראה בריא וחיוני.

יש לך עוד שאלות? מוזמנת להשאיר תגובה בפוסט ואשמח לענות!

מאמרים נוספים שיעניינו אותך

מה זה מכשיר טנס ולמה זה טוב ללידה?

היפרדות בטנית אחרי לידה

השינויים בגוף שלך אחרי הלידה שאת צריכה לדעת עליהם

קורס ניתוח קיסרי

סיפור הלידה של יולדת יוני 2023