מה עושים עם הפחד לפני הלידה? בתור בוגרת תואר ראשון בסוציולוגיה ואנתרופולוגיה עם מגוון קורסים בפסיכולוגיה אני רוצה להסביר קצת על המנגנון של פחד וחרדה, כדי שתוכלי להבין קצת יותר איך המנגנונים האלו עובדים בגוף על מנת להתכונן טוב יותר ללידה.
המוח שלנו הוא מוח הישרדותי. מנגנוני התגובה שלנו התפתחו לפני מאות אלפי שנים, וגם היום למרות שהמציאות שלנו מאוד מאוד שונה התגובות שלנו יהיו אותן תגובות. אז למעשה כשאנחנו עומדות מול סיטואציה, מהר מאוד (3 שניות למען האמת) אנחנו מחליטות אם זו סיטואציה חיובית או שלילית. או זו שלילית יש לנו 3 אסטרטגיות פעולה: בריחה, תקיפה או קיפאון.
ברגע שהתקבלה אסטרטגיית פעולה כלשהי תתחיל תגובת שרשרת פיזיולוגית במערכת הסימפתטית וההורמונאלית: אדרנלין מתחיל לזרום, מערכת העיכול משתתקת, זיעה ניגרת, דופק מואץ, נשימה הופכת שטוחה…
תגובה כזו של לחץ או חרדה לא חייבת להופיע אחרי משהו במציאות. בהרבה מקרים, אנחנו נכנסות למצב של לחץ כתוצאה ממחשבה. כלומר הפחד הוא תגובה לדמיון שלנו. וזו נקודה קריטית, כי הדמיון שלנו הוא התכונה שמבדילה בינינו לשאר היצורים בטבע. יש לנו יכולת חשיבה מופשטת ויכולת להגיב ולתכנן לקראת משהו שלא קיים בכלל במציאות.
אז למה הפחד טוב ללידה?
הפחד כאן כדי לשמור עלייך! קודם כל, פחד נועד להגן עלינו מפני איומים, אבל לא פחות חשוב למי שאין פחד גם אין יכולת לתכנן קדימה. אחד הדברים שאני תמיד אומרת ליולדת שאומרת לי שהיא פוחדת זה שתראה איך הפחד מניע אותה, כי עובדה שהיא יושבת איתי בפגישה ומנסה להתמודד עם המצב. מי שלא פוחד לא מסוגל לתכנן קדימה כי אין לו שום מוטיבציה להתכונן לקראת מה שעומד להגיע. בעצם, בלי פחד אין יכולת חשיבה מופשטת על משהו שעתיד לקרות, ואי אפשר לדמיין משהו שלא קרה כשמנגנון הפחד משובש.
מהיכן מגיע הפחד?
המוח האנושי הוא המוח הגדול ביותר בטבע (במשקל של כ-1.5 ק"ג!!) וחלק הארי שלו הוא הקורטקס, הלוא הוא המוח החושב, היכן שמרוכזות המחשבות שלנו. אבל למרות כל ההתפתחות המוחית עדיין מרבית התגובות שלנו מגיעות מהאמיגדלה והמוח הקטן, כלומר מהאזורים היותר פרימיטיביים שלנו. הפחד מושפע מאי-רציונאליות, הוא לא מגיע מהמחשבות ומהקורטקס. יותר מזה, במצב של חרדה יש השתקה של האזורים החושבים במוח (הביטוי "לא רואה בעיניים כשאני עצבנית" הוא לא סתם ביטוי, באמת אי אפשר לחשוב כשלחוצים).
התת מודע שלנו, הממוקם גם באזורים העמוקים ביותר במוח, לא מגיב למחשבות, לרציונאליות, למילים. תת המודע, ובעקבותיו גם הפחד, מגיב לחושים – לתמונות, צלילים, ריחות, מגע. אז בעצם כדי לשנות את התת מודע, או לחילופין כדי להשפיע על הפחד צריך לדמיין. לדמיין את המצב הרצוי, ממש לראות אותו. כלומר, כדי לשנות התנהגות אנחנו צריכים לדמיין את התוצאה המבוקשת, לחשוב על היתרונות של הסיטואציה ועל המוטיבציה שלנו לממש אותה.
אם אישה רוצה לידה טבעית היא צריכה לשאול את עצמה מה היתרון בלידה בלי אפידורל? מה המוטיבציה שלך? אם אין לך מוטיבציה ואת לא רואה את היתרונות ההכנה שלך לא תהיה שלמה.
