אחת השאלות הראשונות ששואלות אותי כשאני מספרת שאני דולה זה "מה עדיף, לידה טבעית או עם אפידורל? ואולי בכלל עדיף קיסרי יזום?" זו שאלה ענקית שפוסט אחד אולי לא יספיק לענות עליה. ספרים שלמים נכתבו על העניין הזה אבל בגלל שזו שאלה כל כך בסיסית חשוב לי לנסות ולתת לנשים מושג כדי שיוכלו לענות לעצמן על השאלה הזו.
אז קודם כל נתחיל במונחים עצמם. כל לידה היא טבעית, אלא אם מדובר בעובר שגדל בתוך רחם סינטטי במעבדה ונכון לעכשיו כל התינוקות שנולדים יוצאים מתוך אישה בשר ודם… לכן אני מעדיפה להבחין בין לידה מאולחשת, כלומר לידה שמתרחשת בעזרת תרופות וחומרים מרדימים ומטשטשים כמו גז צחוק או אפידורל, לבין לידה פעילה, כלומר לידה שבה האישה עוברת את כל שלבי הלידה ללא משככי כאבים תרופתיים. צורה נוספת של לידה היא ניתוח קיסרי, שניתן לתכנן אותו מבעוד מועד בגלל מגוון סיבות, או שאפשר להגיע אליו כניתוח חירום כאשר הלידה לא עלינו מסתבכת או נתקעת.
אז מה עדיף? כמובן שכמו כל השאלות החשובות באמת, אין עליה תשובה אחת נכונה לכולן. יחד עם זאת, חשוב להבין את המהלך השונה שכרוך בכל לידה ולבחור את מה שמתאים לך. אני ממליצה לך לקרוא כמה שיותר, וכרגיל אני ממליצה על הספרים "לידה פעילה" ו"טבעי ללדת", שני ספרים מעולים שמסבירים בצורה מקיפה, עמוקה ומעשירה על מהלך של לידה עם אפידורל, לידה בלי אפידורל וניתוח קיסרי. אז הנה בקיצור נמרץ כמה מהמחשבות שלי על דרכי הלידה השונות הנגישות היום לנשים:
לידה פעילה
לידה פעילה בהגדרה שלה היא לידה שבה האישה לא לוקחת חומרי הרדמה או חומרים מאלחשים ולכן מרגישה את כל מהלך הלידה ומשתתפת בה באופן פעיל. בלידה פעילה האישה חופשייה לזוז, לנוע ולשנות את התנוחות שלה בהתאם לצירים ולקצב התקדמות הלידה. יש לזה יתרון גדול בקידום הלידה ועזרה לעובר בהתברגות שלו באגן, מה שתורם כמובן לקיצור הלידה והגדלת הסיכוי ללידה ואגינלית ללא סיבוכים. בנוסף, כשהאישה חופשייה ללדת בתנוחה שמתאימה לה ולהיות קשובה לצירי הלחץ (כי היא הרי מרגישה ה-כ-ל) היא מפחיתה את הסיכון לקרעים ולנזק לרצפת האגן. יתרון נוסף הוא ההתאוששות אחרי, לרוב אחרי לידה פעילה האישה יכולה לנוע בעצמאות ולא מתקשה ללכת, לקום או לטפל בתינוק שזה עתה נולד. כמו כן, חלק מהחומרים המאלחשים חודרים שילייה ולכן עלולים לטשטש קלות גם את התינוק. בלידה פעילה התינוק נולד עירני יותר ולכן הסיכוי להצליח בהנקה הראשונה עולה.
החסרונות של לידה לא מאולחשת הוא כמובן הכאב. לידה היא תהליך טבעי של הגוף, והגוף יודע להתמודד איתו אבל אי אפשר לזלזל בדבר העצום והגדול הזה שמופקד על הגוף – מערך אדיר של הורמונים שמופרשים, שינויים במבנה העצמות והשרירים, התכווצויות אדירות של הרחם – מדובר על כמה שעות (ולפעמים ימים מלאים) לא פשוטים בכלל. צריך הרבה עזרה ותמיכה לעבור לידה פעילה, בעיקר ברמה הנפשית אבל גם בהכלה של הכאב והקלה עליו. בנימה אישית אני רוצה לציין שכאב הוא לא מילה נכונה בעיני לתיאור צירי לידה. החוויה שלי הייתה של כוח שמשתלט עלי והגוף שלי לא מסוגל להכיל. זה מכה בגלים וזה עצום וגדול, אבל לא "כואב" במובן של פציעה או מחלה. מה גם שבלידה התחושה היא פרוגרסיבית, כל הזמן משתנה בהתאם לשלב בו את נמצאת, ולכן קשה לתאר את תחושת הצירים כמקשה אחת. כן, זה קשה אבל מנסיוני וממקצועי אני יודעת שאפשר לעבור את זה, ולעבור את זה בטוב.
לידה עם אפידורל
ללידה עם אפידורל יש יתרון אחד בולט – שקט. זה מדהים כמה שקט ורגוע נעשה פתאום אחרי שהאישה מקבלת את הזריקה. יש מין רוגע כזה שעוטף את היולדת ובעיקר… שקט. למי שלא יודעת, אפידורל הוא לא שם של תרופה. לכל בית חולים יש "קוקטייל" משלו שמהווה את חומר ההרדמה המקומי, אותו הרופא המרדים מזריק לתוך החלל האפידורלי שבעמוד השדרה, ומכאן שמו. לעומת זריקות האפידורל של פעם שהיו משתקות את כל התחושה מהמותניים ומטה ומונעות מהאישה לזוז בכלל, היום נהוג לתת קוקטיילים עדינים יותר, שמעמעמים את הכאב אבל עדיין מאפשרים להרגיש את הרגליים ולזוז מעט על המיטה. פעם גם היו מגבילים את מתן האפידורל עד לפתיחה מסויימת, ולכן היה לחץ לקבל את הזריקה בזמן שמא היולדת תפספס את חלון ההזדמנויות. היום זה פחות מלחיץ, ולכן אין בעיה להתחיל את הלידה כלידה פעילה ואז להחליט שדווקא מתאים לך לקבל אפידורל (שימי לב שניתן לקבל רק עד פתיחה מלאה, כלומר אם לא קיבלת אפידורל לפני צירי הלחץ לא תוכלי לקבל בשלב זה).
אז למה לא בעצם? ובכן, אפידורל משנה לחלוטין את מהלך הלידה ואת תחושת היולדת. אם עד שקיבלת את הזריקה את יכולה לזוז, לעמוד, ובגדול להיות חופשייה מרגע שקיבלת אפידורל את מוגבלת למיטה, יד אחת עם עירוי, יד שנייה עם מד לחץ דם. האישה הופכת מיולדת למאושפזת. רוב הנשים נשארות לשכב על הגב אחרי שקיבלו אפידורל (וכאן אחת האמיתות הכי מדהימות על דולה – לפעמים חשוב יותר להיות עם דולה בלידה אפידורלית מאשר בלידה פעילה, כי אז הדולה עוזרת ליולדת לשנות תנוחות ולהקל על מהלך לידה תקין ובריא). השכיבה על הגב עלולה להאט את קצב התפתחות הלידה, מה שיכול להוביל לסיבוכים נוספים כמו האטה בקצב הלב של התינוק וכו'. כמובן שרוב הלידות האפידורליות מסתיימות בשלום לאמא ולתינוקת, וזו המטרה שלנו בעצם. יחד עם זאת, ההתאוששות מלידה עם אפידורל לרוב קשה יותר מלידה פעילה. חוסר התחושה בזמן צירי הלחץ יכול לגרום לפגיעה ברצפת האגן ולגרור קרעים ספונטניים עמוקים יותר. האטת קצב הלידה עלול להביא למצב של לידת ואקום למשל. כמו שציינתי קודם, התינוק יכול להיוולד מעט רדום ולהקשות עליו בהיקשרות הראשונית לאם ובהנקה הראשונה. בספרות זה נקרא "מפל ההתערבויות" כלומר, ברגע שהאישה קיבלה אפידורל והפכה למאושפזת, הרופאים חייבים לעקוב אחריה באופן הדוק הרבה יותר (מוניטור רציף, לחץ דם וכו'). התערבות אחת גוררת אחרת ולעיתים כבר אין לנו שליטה על מהלך הלידה לכן נשים רבות מעדיפות לנסות ולהימנע מכך מלכתחילה.
קיסרי יזום
ניתוח קיסרי הוא ברכה. באמת. הודות לניתוחים קיסריים אפשר היום להציל כל כך הרבה חייים שפעם פשוט אי אפשר היה, ובמקרה הטוב היה צריך לבחור בין האימא לוולד. יש הרבה סיבות רפואיות לקביעת ניתוח קיסרי יזום, וכשיש סיבה רפואית לניתוח קיסרי אז אין בכלל שאלה. השאלה עולה כשאישה בריאה, בהריון בריא מחליטה שהיא מעדיפה ללדת בניתוח על פני לידה ואגינלית. אז למה כן? יש טענה שלידה ואגינלית גורמת לנזק בלתי הפיך לרצפת האגן ולא ניתן "לחזור לעצמך" בחזרה אחרי לידה. נשים מסויימות פוחדות מהכאב או מסיבוכים אפשריים שעלולים לקרות בלידה. יש כאלה שמעדיפות "לגמור עם זה וזהו", 20 דקות היית שם ויצאת עם תינוק. אז אם המחשבות האלו עולות לך בראש, אני הייתי שמחה לשוחח איתך על זה.
ניתוח קיסרי הוא ניתוח בטן. אמנם מבוצעים המון ניתוחים כאלה ביום, וכן הוא אורך רק כ-20 דקות בממוצע. אבל מדובר על מצב שבו רופא מנתח פותח את הבטן, מפריד את השרירים, חותך את דופן הבטן ואת הרחם על מנת לחלץ את התינוק. ההחלמה מניתוח קיסרי, שלא לדבר על הסיכונים שכרוכים בניתוח בטן (כל ניתוח, לאו דווקא ניתוח קיסרי) היא לא פשוטה ועלולה גם להסתבך. לעומת לידה ואגינלית ממנה האישה מתאוששת תוך יום יומיים, ההחלמה מניתוח קיסרי לרוב ארוכה יותר וקשה יותר.
בנוסף, קיסרי יזום נקבע לרוב בשבוע ה-38, בתאריך שרירותי שמתאים להורים ולבית החולים. הגוף עדיין לא במצב לידה, אין אינדיקציה שהתינוק מוכן לצאת, וקוקטייל ההורמונים הכל כך מורכב ועדין שתפקידו לאותת לגוף שהגיע הזמן ללדת לא הגיע לאיזון האופטמאלי עדיין. כאשר אין ברירה, אז אין ברירה – עדיף לנו אמא ותינוק בריאים כמובן. אבל כשאין סיבה, להביא את הגוף ללידה ממצב של 0 ל-100 עלול להיות מטלטל מאוד גם לאמא וגם לתינוק. זה יכול להשפיע על הבונדינג אחרי הלידה, על הסיכוי להצלחת ההנקה, ואפילו להעלות את הסיכון לדיכאון אחרי לידה.
בנוסף, מחקרים מראים שהמעבר בתעלת הלידה יוצר "סחיטת ריאות", פעולה שעוזרת לריאות לנקז את הנוזלים שהצטברו ברחם ולהתחיל לנשום עצמאית. בניתוח קיסרי התינוק לא עובר בתעלת הלידה ולכן אין את פעולת סחיטת הריאות. נמצא קשר במחקרים בין לידה בניתוח קיסרי לבין בעיות נשימה בהמשך לתינוקות.
