במשך שנים לימדתי שתינוקות נולדים עם רפלקס זחילה. ברגע שמניחים את התינוק שנולד על הבטן של אמא הוא יתחיל לזחול לכיוון השד. יש לזה אפילו מונח "breast crawl" שאפשר לחפש עליו ביוטיוב סרטונים.
אבל מסתבר שזה לא רק רפלקס. לפי מחקרים חדשים אנחנו מבינים שהמוח של התינוק מסוגל לתת פקודה לשרירים לבצע את התנועות האלו ממש מרגע הלידה. המגבלה היחידה היא כוח המשיכה – אם ברחם העובר צף במים, ברגע שהוא נולד הוא מרגיש כמו אסטרונאוט שנחת על כדור הארץ אחרי שהיה בחלל.
הראש של התינוק מהווה כשליש ממשקל הגוף שלו והשרירים של תינוק שנולד פשוט לא חזקים מספיק כדי להניע את הגוף שלו במרחב, למרות שהמוח שלו כבר יודע איך לעשות את זה.
המסקנה של המחקר הזה מדהימה – למרות שאנחנו חושבים על עצמנו כהולכים על שתיים, יתכן מאוד שאנחנו עדיין נולדים עם הטבעה לזחילה על ארבע, ולמעשה אנחנו יכולים לעשות הרבה יותר ממה שנדמה לנו (מישהו אמר פארקור?!?! 
). אולי הזחילה היא לא רק שלב בדרך להליכה, אלא שלב התפתחותי בפני עצמו שאנחנו נולדים איתו ממש מההתחלה?
). אולי הזחילה היא לא רק שלב בדרך להליכה, אלא שלב התפתחותי בפני עצמו שאנחנו נולדים איתו ממש מההתחלה?
מה זה אומר לנו כהורים, כאמהות? קודם כל, אל תקחו את זה למקום שאם התינוק שלכן דילג על שלב הזחילה אז זה יפגע לו בהתפתחות. אני שומעת את זה הרבה – אין שום חובה לזחול, יש תינוקות שמוצאים את הדרך שלהם להתנייד במרחב או פשוט מתחילים ישר בהליכה – וזה בסדר גמור! אבל כן תאפשרו לתינוק לנוע במרחב כמו שהוא יכול ו/או רוצה. אחד הדברים שמשפיעים על התנועה היא הראייה. ככל שהראייה המרחבית מתפתחת הם למעשה יכולים לבחור יותר טוב לאן לנוע בחלל.
אז כשהורים שואלים אותי איך לפתח את התינוק אני אומרת פשוט לתת לו להיות. ואמנם המחקר הזה ישנה את איך שאני מציגה את היכולת הזו של הזחילה, מרפלקס ליכולת מולדת, אבל בסופו של דבר תינוקות עדיין צריכים אותו דבר – קשר עין, מגע ומרחב בטוח למימוש סקרנות.
נסי לבדוק את היכולת של התינוק/ת שלך – למשל להחזיק אותו מול תמונה נעה, או לתת לו לשחות במים (בצורה בטיחותית כמובן) ולראות אם הוא מבצע את התנועה של הזחילה עם הידיים והרגליים.
וכמובן לאמהות מניקות – הרגע הזה של הזחילה לשד אחרי הלידה הוא קסום ויפה. לפעמים זה לוקח זמן, אבל אם זה מתאים לך את יכולה לתת לתינוק/ת שלך לעשות את זה בקצב שלה.
