23 ביוני 2014 נולדה האהבה שלי סיוון. זו הייתה לידה שונה מאוד מהלידה של אורלי, מפתיעה ומיוחדת, בדיוק כמו סיוון בעצמה.
שבוע 39+4, הרגשתי צירים במהלך כל היום שהגיעו מיד פעם, לא סדירים ולא ממש מורגשים. בלילה התעוררתי לשירותים וגיליתי שיצא הפקק הרירי. חזרתי לישון ואחרי שעתיים כבר התעוררתי מצירים משמעותיים שלא אפשרו לי לישון יותר. הבנתי שזה כנראה כבר הלידה עצמה ולא רק עוד צירי הכנה.
ישבתי על הכדור פיזיו ופתחתי את המחשב, לסיים משימות שתכננתי למחר ולשלוח מיילים לעדכן את מי שצריך שלא אגיע לפגישות של הימים הקרובים, תוך כדי זזה בכל ציר על הכדור.
קמתי להכין פסטה, לאט לאט הצירים התגברו וכבר הייתי צריכה לעצור, לרכון על השיש במטבח לנשום נשימות ציר כדי להתמודד על העוצמה של התחושה.
אחרי עוד שעה כזו כבר הוצאתי קולות נמוכים, מה שהעיר את בעלי (סוף סוף!!) ואת אורלי.
נכנסתי לאמבטיה, נושמת, זזה, מעבירה את הצירים שהרגישו כואבים מאוד אבל לא צפופים, משהו כמו ציר כל 10 דקות. אורלי עזרה לי בכל ציר, החזיקה לי את היד, הזכירה לי לנשום ואמרה לי "אמא הציר תיכף עובר" ( בת של דולה חח).
כתבתי לדולה שלי איזבל שהלידה התחילה, שיש צירים כואבים אבל לא צפופים ושאעדכן בהמשך והיא ענתה לי "אני באה".
בחצי שעה עד שהגיעה, הצירים התחזקו והצטופפו, וכבר שכבתי על המיטה בלי יכולת לזוז. היא נכנסה לחדר, ראתה אותי ואמרה "עכשיו לבית חולים".
איכשהו היא וערן הלבישו אותי, נכנסנו למעלית ו…ציר – "הראש יוצא" צרחתי! איזבל מיד שמה לי את היד בין הרגליים וצעקה לערן "תלחץ 3!!!". חזרנו לקומה 3, נכנסנו הביתה ונשכבתי על המיטה לפני הציר הבא. ערן ואיזבל הכינו מגבות וערן דיבר עם מד"א.
הצירים הפכו לצירי לחץ, לא היה ספק ואני נשמתי אותה בלי ללחוץ כמו שתרגלתי (וכמו שילדתי את אורלי). היא יצאה אחרי 4 צירי לחץ, בתוך שק מי השפיר בשלמותו (ואיזבל אפילו הספיקה לצלם!).
מיד אחרי שנולדה נכנסו צוות מדא, ערן חתך בעזרתם את חבל הטבור ופינו אותנו לבית חולים.
אני בחרתי להגיע לברזילי כי בזמנו הם הציעו ביות מלא וזה היה לי חשוב (עוד לפני אסותא ובטח ובטח מהפכת אפס הפרדה).
הגענו ואז לצערי הפרידו בינינו כי השילייה לא יצאה. הוכנסתי לניתוח רויזיו בהרדמה מלאה ולקח זמן עד שהביאו לי את סיוון ( לא נתנו גם לערן להיות איתה בתינוקיה מה שהיה מאוד מכעיס), אבל אחרי כמה שעות התאחדנו ולא נפרדנו כל האשפוז לשמחתי.
זו הייתה לידה מפתיעה, מיוחדת, מדהימה ומרגשת, בדיוק כמו סיוון. ילדת נס שנולדה עם שק מי שפיר שלם ושהופכת כל יום שלי לשמח ומלא אהבה.
אם יש משהו שלמדתי בלידה הזו זה כמה הנשימה חשובה, וכמה התמיכה הנכונה יכולה לעזור. לפעמים דווקא לידות מהירות הן קשות יותר לעיכול, והפחד נותר בי עוד חודשים רבים אחרי, בעיקר שאלות כמו מה היה קורה אם, ואיך לא הבנתי כמה מהר אני מתקדמת…
תודה לאורלי שלי על התמיכה המדוייקת, תודה לאיזבל וערן שהיו שם וידעו בדיוק מה לעשות ותודה לסיוון שבאה לעולם בדרך שרק סיוון יכולה 🙂